פרויקט גיבורי היכל התהילה: דייוויד סטרן – מחוללם של המאורעות / מולי

הקדמה

הערב דייוויד סטרן הלך לעולמו. וכך אמי מעלה שוב את סיפורו של מי שניתן לכמותו מחוללם של הצאורעות.

הגיבור הראשון בפרויקט גיבורי היכל התהילה, לא נולד עם הכדור ביד, לא הצטיין בקליעה לסל משלוש והאחוז שלו מקו העונשין היה מחפיר למדי. החטיפות והחסימות בהן הצטיין הגיבור הראשון שלנו היו שונים לחלוטין מאלו של כל כדורסלן בליגה, ויודעים מה? גיבורי הכדורסל הזה גם לא היה מעולם אתלט מחונן… ועדיין, ניתן לומר במידה רבה של ביטחון שמאז ומתמיד, למן ילדותו ועד פרישתו מהליגה, הוא העדיף את התעמלות טיפוח המוח על פני התעמלות וטיפוח הגוף.

ועדיין, אולי יותר מכל אחד אחר, הוא יכול וצריך להיחשב כמחוללם של המאורעות, לפחות בכל מה שקשור לליגת ה- NBA, ולכן  – לפחות לטעמי – מגיע לו תואר הכבוד: "גיבור היכל התהילה".

ילדותו ונערותו של דייויד סטרן

דויד יואל שטרן,  או אם תרצו דייוויד סטרן, נולד בניו יורק ב- 23 לספטמבר 1942, יום שלישי בשבוע שבו נאמר (ובמקרה הזה בצדק גמור) פעמיים כי טוב. יום הולדתו יצא יום אחרי יום כיפור, מה שאולי קצת מסביר את הקריירה שלו שפרחה בעקבות צרות ומשברים.

דיוויד נולד לתוך עולם במלחמה, לא סתם מלחמה אלא ה-מלחמה.  הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה, יותר מדויק: ימי הקרב על סטאלינגראד בו נפגעו כמיליון חיילים משני הצדדים, ובו עצרו הרוסים בסופו של דבר (גם) בעזרת "סבא חורף" את התקדמות הצבא הגרמני במזרח אירופה, וימי קרב הבלימה של כוחות ארה"ב את צבא יפן באוקיאנוס השקט.

ביום בו דייויד נולד, דווח בעיתונות הארץ ישראלית כי הנשיא רוזוולט ביקש מן הקונגרס הקצבה של  682,783,577 לירות ארץ ישראליות  לצורכי הצי, כשהוא מודיע שעד סוף השנה יהיו לארה"ב 4.5 מיליון חיילים, מספר שיוכפל ויותר עד סוף 1943.

משפחת סטרן גרה בטִינֶק (Teaneck) ניו ג'רזי, פרבר (Township) של ניו יורק שכיום גרים בו כ- 42,000 איש. כנער, דיוויד עבד בדליקטסה של אביו במנהטן ולמד בתיכון טינק. מבחינת כדורסל, נראה כאילו הקשר העיקרי שלו לכדורסל היה שהוא ואביו היו אוהדים שרופים של הניו יורק ניקס, והלכו למשחקים במדיסון סקוור גארדן הישן.

שנות האוניברסיטה של דייויד סטרן

לאחר התיכון, כמו כל ילד יהודי טוב בארה"ב, דייוויד נרשם לאוניברסיטה, אוניברסיטת רטאג'רס במקרה שלו, ובשנת 1963 הוא קיבל שם BA בהיסטוריה. בזמן לימודיו הוא לקח חלק באחוות סטודנטים, בשם סיגמא, אלפא מוּ (ΣΑΜ) שהיתה עד 1959 אחווה המיועדת ליהודים בלבד. קשה לישראלי הממוצע להבין את תפקידה המחבר של האחווה בארה"ב, אך די אם נאמר כי אמנם ברוב האחוות החברות היא לתקופת הלימודים בלבד,  עדיין ישנן חלק מהאחוות בהן החברות היא לשנים, לעתים אף לעשרות שנים לאחר סיום הלימודים. וכך, במיוחד באחוות על רקע דתי, האחווה משמשת ככלי מחבר.

חברים בולטים לטובה ב- ΣΑΜ לאורך השנים היו למשל: הזמר והיוצר בוב דילן, השחקן פול מישל גלזר (סטארסקי), הסופר פיליפ רות', זוכה פרס נובל בפיזיקה דונלד גלזר, שחקני ה- NBA: דן שייס ודייב בינג, וולי זולצ'וק נשיא סיאטל סופרסוניקס, הארי גליקמן מייסד ונשיא פורטלנד טריילבלייזרס ומארב האלברט פרשן הספורט של NBC. ואולם, היו גם חברי ΣΑΜ שבלטו לרעה דוגמת בארני מיידוף (מי שהיה אחראי להונאת פונזי הגדולה ביותר שנחשפה אי פעם) ומייקל מילקן, מלך אג"ח הזבל.

יש לשער שבלחץ הוריו, שרצו שכנער יהודי כשר למהדרין הוא יהיה או רופא או עורך דין, דייוויד המשיך ללמוד באוניברסיטת קולומביה, ואכן, בשנת 1966 הוא קיבל תואר במשפטים ועבר עוד באותה שנה את בחינות ההסמכה שלו כעו"ד במדינת ניו יורק.

עבודתו הראשונה של דייויד סטרן כעורך דין

אחת הבחירות החשובות ביותר שאדם עושה אחרי לימודיו, היא בחירת מקום עבודתו הראשון במשרה מלאה. לחלק לא מבוטל מהאנשים, דווקא מקום ראשון זה מגדיר הרבה מאוד משארית חייהם, וכך היה גם במקרה של דייוויד הצעיר. הוא התקבל לעבודה בחברת עורכי דין בשם פרוסקאואר, רוז גוץ ומנדלסון, חברה שנוסדה בשנת 1875 וכתובתה הוא טיימס סקוור 11. חברה זו, שכיום מועסקים בה מעל לשבע מאות עורכי דין ושבשנת 2015 הכנסותיה הגיעו ע"פ ויקיפדיה ל 822.5 מיליון דולר, מייצגת בין השאר כמעט את כל ארגוני הספורט הגדולים בארה"ב (NBA, NHL, NFL, MLS, MLB, Pac-12, Big East, Association of Tennis Professionals, and Premier League,), כמו גם אמנים ידועים כגון מאדונה, U2, ליידי גאגא, קניה וסט, בון ג'ובי וג'אנט ג'קסון.

רוברטסון נגד ה- NBA

דייויד סטרן התבלט בחברה והפך לעורך הדין המוביל במשפט "רוברסטסון נגד האן בי איי", משפט שנועד לבטל את החוק ששחקן כדורסל הינו "רכוש 'לתמיד' של קבוצתו", ואינו יכול לעבור לקבוצה אחרת בלי הסכמתה. סטרן הוביל מטעם הליגה מהלך שהביא למעשה לחוקי ה"פרי אייג'נסי" הקיימים כיום. בהמשך, סטרן הוביל למעשה את האיחוד בין ה- NBA ל- ABA שנמנע עד אז גם ע"י איגוד השחקנים בשל אי פיתרון בעיית ה"פרי אייג'נסי".

סטרן כיועץ כללי לקומישינר ליגת ה- NBA שבמשבר

בשנת 1978 סטרן עזב את משרד עורכי הדין, והצטרף לשורות הליגה כיועץ כללי לקומישינר הליגה דאז, לארי אוברייאן שכיהן בעמדה זו מ- 1975 עד 1984.

לקראת סיום כהונתו של לארי אוברייאן כקומישינר של ה- NBA, הליגה היתה במשבר. כותב מייקל הלברשטם בספרו האגדי על הפורטלנד טריילבלייזרז "שם המשחק" [מאוד מומלץ – מולי]  את המילים הבאות:

"פקד משבר את ה- NBA עצמה. מספרן של הקבוצות החדשות נטל את העוקץ מן היריבויות המסורתיות. הקבוצות המסורתיות התקשו עתה יותר למצוא מחליפים ראויים לשמם לשחקניהן המתבגרים בשל ריבוי קופצים על הכישרונות החדשים. עומס הנסיעות גבר, והשחקנים אשר כרעו כבר קודם תחת נטל לוח המשחקים הדחוס, נתבעו עתה למאמץ קשה עוד יותר. בשידורי הטלוויזיה של משחקי העונה לא ניתן היה יותר להסתיר את תשישותם…." ("שם המשחק" עמודים 190-191).

בנוסף, המשבר בליגה נבע בראש ובראשונה מהתפישה של חלק מאמצעי התקשורת וחלק מקהל האוהדים את שחקני ה- NBA כמסוממים (תפיסה שנבעה לפחות בחלקה כתוצאה מסטראוטיפים גזעניים).

המשבר התבטא גם במעבר לשידורים מוקלטים במקום שידורים חיים בטלוויזיה, אפילו של סדרות הגמר, ובעיקר באבדן אחוזי צפייה.

הליגה החלה עוד בזמנו של אוברייאן (כשרבים האמינו שסטרן הוא המושך בחוטים העיקרי כבר אז) בפעולות "ניקוי הליגה מסמים", ובפעולות לשיווק הליגה כגון סופשבוע אולסטאר מורחב. גם בואם של לארי בירד ומג'יק עזר בפעולות השיווקיות ובמתן "פנים חדשות" לליגה.

דייויד סטרן ממונה לקומישינר ליגת ה- NBA

בשנת 1984 החליף דייויד סטרן את לארי אוברייאן כקומישינר של ה- NBA.

איני יודע כמה מאיתנו מבינים באמת אחריות. אני מבין אחריות ולכן אני מפחד ממנה. אני מבין את העול הבא יד-ביד עם האחריות, ולכן אני מקבל על עצמי מרצון את משא ונטל האחריות רק במקרים מעטים, או במקרים של חוסר ברירה.

ואולם, שלא כמוני, יש אנשים כמו דייויד סטרן שמצליחים להבין את האחריות, להבין את העול שהיא מחייבת, אבל עדיין מקבלים אותה בברכה. דייוויד יכול היה להמשיך להיות האיש החזק שמאחורי הקלעים, האיש המנתב, אך לא מי שהאחריות עליו,  ואולם, הוא העדיף  להיות הקומישינר, להיות גם האחראי באור הזרקורים, להיות האיש הקובע מאחורי ולפני הקלעים, ולשמש כממונה קבל עם-ועדה לטוב ולרע על ה- NBA.

בליגות ספורט בצפון אמריקה, ובעיקר בליגות מקצועניות, נציב או בביטוי האנגלי המקובל קומישנר (Commissioner) הוא בעל התפקיד הניהולי והרגולטורי הבכיר של הליגה. הוא ממונה על ידי בעלי הקבוצות כדי לקדם את הליגה ואת ענייניהם של הבעלים.

כוחו וסמכויותיו של הנציב משתנים בין ליגה וליגה, בהתאם לחוקיה ותקנותיה. אלה יכולים לכלול סמכויות משמעת על שחקנים (בדרך כלל בכפוף להסכמים עם איגודי השחקנים) או בוררות בין קבוצות."

מהערך "נציב (ספורט)" בויקיפדיה.

דייויד היה הקומישינר משך דור שלם! משך שלושים שנה, ומכך שברור שעשה אינסוף דברים משך 10,950 הימים בהן שימש כקומישינר. ברור גם שלא נוכל כאן להתעכב על כל מעשיו ונאלץ לכן לבחור ולהציג רק את הבולטים שבהם:

הישגיו של דייויד סטרן כקומישינר ליגת ה- NBA

המעשה הדחוף ביותר היתה עבודתו יד ביד עם בוב לניר (נשיא איגוד השחקנים דאז),  ג'טו דרו ומייקל ריי ריצ'ארדסון על נושא סילוק הסמים מן הליגה. החלה חובת בדיקות סמים, ננקטו עונשי הרחקה לזמן מוגבל על תפישה ראשונה, וענישה מוגברת במקרה של תפישה שנייה ומעלה.

הסוגיה השנייה החשובה והדחופה היתה הפיכת ה- NBA לארגון מוכר בכל רחבי העולם מתוך מחשבה על גלובליזציה והפיכת ה- NBA לליגת הכדורסל של העולם. כולו

כשלב הראשון בתכנית הזו, הוא החל במגעים עם פיב"א כבר באולימפיאדת לוס אנג'לס ב- 1984. מאז, מנגנון ה- NBA עבד עם פיב"א (איגוד הכדורסל הבינלאומי) על מנת לאפשר שיתוף שחקני NBA באולימפיאדה, וכך באה לעולם "נבחרת החלומות" של אולימפיאדת ברצלונה 1992 שלדעתי האישית עשתה יותר מכל דבר אחר, כולל אולי אפילו מייקל ג'ורדן! להפצת שם ה- NBA בכל פינה בתבל.

אבל הגלובליזציה המשיכה במקביל לבוא לאורך השנים לידי ביטוי בהדרגה ובדרכים שונות. ראשית, המעגל הקרוב לארה"ב: בקנדה. בשנת 1995 הוקמו הטורונט רפטורס והונקובר גריזליז (שעברה בשנת 2000 לממפיס).

משחקי ראווה עם קבוצות אירופאיות החלו מספר שנים קודם לכן. המשחק הראשון בין קבוצת NBA לקבוצה מחוץ לגבולות ארה"ב, נערך, אגב, בתאריך 07/09/1978 ונערך לא פחות ולא יותר ביד אליהו כשהוושינגטון בולטס הפסידו 98-97 למכבי ת"א. מאז שיחקו קבוצות NBA באירופה ואסיה

ואולם, בשנת 1990 נערך ביפן משחק הקדם-ליגה הראשון מחוץ לגבולות ארה"ב בין פניקס ליוטה, אך רק ב- 20/08/2010, הודיע דייויד סטרן על זוג משחקים רשמי ראשון של קבוצות ה- NBA (טורונטו וניו ג'רזי) בלונדון שייערך במרץ 2011.

משחקי NBA מחוץ לגבולות ארה"ב וקנדה הפכו מאז למסורות ושוחקו גם מחוץ לגבולות אירופה.

במקביל החלו שיתופי פעולה הן טלוויזיוניים והן מסחריים עם גורמים מקומיים בכל היבשות, אך דייוויד הבין שכדי ליצור מעורבות רגשית אל הליגה "מעבר לים", עליו להביא ל- NBA שחקנים זרים. אין פלא, למשל, שיאו מינג הסיני נבחר ראשון בדראפט 2002 ע"י יוסטון, לדעתי בעיקר מאחר וההשלכות הכספיות של הרווחים מהשוק הסיני היו, האפילו על איכותו מחד, ועל הסיכונים שיוסטון לקחה עם בריאותו מאידך.

גם כיום, מספר שנים אחרי זמן כהונתו של דייוויד, הליגה ממשיכה בדרכו ומנסה להתפשט עוד ועוד. האתגר הנוכחי הוא חדירה לתת היבשת ההודית המכורה לקריקט, וה- NBA עושה כמיטב יכולתו לחדור להודו בפרט ולחצי האי ההודי ככלל.

כפי שאולי שמתם לב, אם נבחן את הפרופיל של המגיבים באתר, נגלה בראש ובראשונה שרובם המכריע הם גברים. זה לא שנשים לא עושות ספורט, אבל – יחסית לפחות – נשים פחות משחקות כדורסל בנעוריהן, ומן הסתם הן גם הופכות – פחות מגברים – לאוהדות כדורסל ככלל ואוהדות NBA בפרט.

דייוויד סטרן זיהה זאת והחליט לנקוט צעדים על-מנת לחבר את החצי הנשי של האנושות לכדורסל בככלל ול- NBA בפרט. לשם כך, הוחלט בראש ובראשונה להפוך את משחקי ה- NBA לחוויה לכל המשפחה. אם הבייסבול נתפש כבילוי של אב ובן, הרי דייוויד ניסה להפוך את ה- NBA לחוויה לכל המשפחה.

אבל ישנה עוד דרך לחבב כדורסל על הנשים, והיא: משחקי נשים. וכך, בשנת 1997, הוקמה ביוזמתו של דייוויד ליגת ה- WNBA (Women's National Basketball Association). בין שתי הליגות ישנו שיתוף פעולה מלא המביא למצב שכל הצדדים מנצחים כתוצאה ממנו.

דייוויד סטרן הבין את נושא אמצעי התקשורת, אך הוא גם היה מספיק חדשן כדי להבין שניתן להרוויח כסף לא רק משוק הטלוויזיה, אלא גם בדרכים פחות מסורתיות. וכך, הליגה יצרה שיתופי פעולה עם כל אמצעי התקשורת, החל ממשחקי מחשב, המשך באינטרנט שמספק כיום גם אמצעי צפייה בשידור חי חליפיים לשידורי הטלוויזיה (pass league), ואתר ואפליקציית פלאפון שניתן לקבל בהם מבחר סטטיסטיקות, סיפורים וקטעי ווידיאו.

אין זה בא לומר שהטלוויזיה הוזנחה. שידורי ה- NBA עולים למשדרים הרבה כסף, ולזכותו של דייוויד ניתן בהחלט לומר שבכל חוזה שנחתם עם חברות הטלוויזיה בזמן כהונתו כקומישינר, הליגה קיבלה יותר כסף מקודמו.

ואולם, הטכנולוגיה לא נועדה מבחינתו רק לשדר את המשחקים. דייוויד יזם את הכנסת השיפוט בעזרת הטכנולוגיה, תוך שמירה על מינונים שימנעו את הארכת זמן המשחק ללא גבול, ותוך הקמת מרכז שיפוט כלל ארצי שבוחן דברים מיד כשהם נעשים.  הוא לא היסס גם לאפשר מתן עונשים בעקבות מעשה שנקלט בשידור ולא ניתן עליו מעשה בזמן המשחק.

ביוזמתו החלו שיתופי פעולה בין הליגה ושלל חברות פרטיות העוסקות בכדורסל במטרה לשפר את איכות המשחק. זה יכול לבוא לכלל ביטוי החל בסטטיסטיקות אוטומטיות מכל סוג שניתן לחלום עליו, וכלה ביישומים לשיפור האימון והביצוע המשחקי בכל אספקט של המשחק.

המשברים הבולטים בזמן כהונתו של דייוויד סטרן

דייוויד, מעצם תפקידו כקומישינר משך שלושים שנה, נאלץ לעמוד בפני שלל משברים וכמעט תמיד התמודד מולם בהצלחה. אזכיר רק שניים מן המשברים הבולטים ביותר בזמנו: הלוקאאוטים של 1999 ו- 2011, ופשיטת הרגל של ניו אורלינס באוקטובר 2010.

דייוויד בחר בדרך ייחודית להתמודד עם פשיטת הרגל של ניו אורלינס: ב- 20 בדצמבר 2010, רכשה ליגת ה- NBA את הקבוצה מידי ג'ורג' שין בעלות של כ- 300 מיליון דולר. וכך, הליגה  הפכה לבעלים של הקבוצה ודייויד שימש במקביל בתפקיד הבעלים של הקבוצה  משך כשנה ושליש עד ה- 13 באפריל 2012, כשהקבוצה נמכרה לטום בנסון ז"ל תמורת 338 מיליון דולר.

כאשר הקומישינר של הליגה  עושה את תפקידו כהלכה והליגה מצליחה, זה כמובן גורם לשלל הצלחות והישגים. ואולם, עם ההצלחה באות תמיד גם בעיות. לאחר שהליגה הצליחה שוב ושוב והבעלים גרפו הון לכיסם, נוצר מצב בו גורמים אחרים תבעו נתח גדול יותר מההצלחה לעצמם. היו אלו השחקנים שחשו שההצלחה מגיעה קודם כל כתוצאה ממעשיהם, והם רצו משכורת גדולה יותר ותנאים טובים יותר.

וכך, גם ב- 1999 וגם ב- 2011, נאלץ דייוויד להשבית את הליגה השבתת-מגן מאחר והבעלים והשחקנים לא הגיעו להסכמה. מעצם תפקידו, הקומישינר אמור לנהל את כל הגורמים המעורבים במשחק: הבעלים, השחקנים, השופטים, המאמנים, וכדומה. לכל צד האינטרסים שלו, שהם לרוב מנוגדים לאלו של הצדדים האחרים ועל הקומישינר להלך בין הטיפות מחד ולכפות את הפיתרונות שהם לטעמו הטובים ביותר לליגה על חשבון כל הצדדים – מאידך.

הנהלת הליגה היא יותר מאשר גוף מנהלי. אינך יכול לנהל ליגה מצליחה ללא מעורבות בפן המקצועי של חוקי המשחק. וכך, לקראת הדראפט של 1985, הליגה נכנסה לבעיה: כל הקבוצות רצו להיות ראשונות בדראפט כדי שהן תוכלנה לבחור את פטריק יואינג. כתוצאה מכך החלה עונת טנקינג (הפסדים בכוונה) בוטה מצד מספר קבוצות. הפיתרון של דייויד היה שינוי חוקי הדראפט למניעת שחזור הטנקינג, אך כידוע,  התופעה חזרה על עצמה למרות זאת – גם בעשור האחרון.

פאט ריילי על דייויד סטרן

בכל מקרה, בשורה התחתונה, שלושים שנה אחרי כניסתו לתפקיד הקומישינר, כשסטרן עזב את הליגה, היא היתה עסק שייצר יותר מ- 5.5 ביליון דולר בשנה, לשחקנים היתה משכורת שנתית ממוצעת של 4 מיליון דולר, לליגה היה חוזה טלוויזיה של יותר מביליון דולר לשנה, מאות מיליוני אוהדים ופעילויות פילנטרופיות בכל רחבי העולם.

פאט ריילי אמר עליו:
"דייוויד סטרן הוא הכוח הראשון בחשיבותו, הסיבה הראשונה בעטייה הליגה [ה- אן בי איי] נמצאת היכן שהיא היום, ואין בכך שום חוסר כבוד לשום שחקן נפלא בכל תפקיד שהוא כמו גם לא לבעל קבוצה כלשהו. יש לזה קשר למנהיגות של אדם אחד בודד."
וריילי המשיך:

"לאורך זמן, דברים לא משתנים במקרה, סתם ככה. הם לא. ישנו מישהו בראש הפירמידה שגורם לרע להיעלם ושמשווק את הטוב. הוא איש חזון מאוד חזק ומאוד פרגמטי."

ב- 26 באוקטובר 2012 הודיע סטרן שיעזוב את תפקיד הנציב ב-1 בפברואר 2014, 30 שנה בדיוק אחרי שנכנס לתפקיד.

היכל התהילה מקבל לשורותיו את דייויד סטרן

שנתיים אחרי פרישתו, ב- 2014, דייויד סטרן נבחר להיכל התהילה של הכדורסל ע"ש נייסמית'. בטקס ליוו אותו בוב ראסל, מג'יק ג'ונסון, לארי בירד, ראס גריניק (שהיה סגנו) ובוב לניר.

והנה נאום הכניסה שלו להיכל התהילה:

סיכום הסטרן

"מנהל," כך כאמור אומרת הגדרה שקראתי אי שם בשנות בשמונים של המאה הקודמת, "הוא מי שמשיג תוצאות בעזרת עבודה של הכפופים לו.". המדהים בדיוויד סטרן, לפחות לטעמי, הוא שהוא הצליח להשיג תוצאות בעזרת הכפופים לו, אלו שמלפניו, מאחוריו ומצדדיו: סגל הליגה, שחקנים, שופטים והתקשורת.  יודעים מה, אולי אפילו חשוב יותר: הוא השיג תוצאות גם בעזרת אלו שמעליו: בעלי הקבוצות שהם לכאורה הממונים עליו.

היכולת הזו שלו לנצל את כל המשאבים כדי לנתב את הליגה שבאחריותו בדרך אל ההצלחה למרות כל המהמורות, היא הגורם העיקרי שהופך אותו ללא סתם גיבור היכל התהילה, אלא לאגדה של גיבור היכל התהילה – לפחות בעיני.